שבת בבוקר על עקבים

היום, שבת,  ב 6 בבוקר התעוררתי בגלל דחיפות  נמרצות של הכלב שלי (הוא כזה נגעני ונוגע עם האף)  שתקע את אפו בשמיכה שלי, עד שקמתי,  עם קורי עכביש בעיניים, הוא הסתכל בי עם הראש מוטה ובמבט עקום, כאילו נו כמה זמן לוקח לך, תתלבשי כבר,יוצאים לטיול הבוקר.       איזה באסה, ממש  היה לי חשק לצאת מהפוך החמים  לקור כלבים (תרתי), ובכלל עוד חצי חשוך בחוץ, ומלא שלוליות מהגשם שעכשיו פסק.   בטח אחזור עם נעליים רטובות שאצטרך לתלות לייבוש.  אחרי 20 דקות הליכה חזרתי וכבר לא יכולתי לחזור למיטה,  הכנתי לי כוס תה (אפרסקים וקרמל – אלא מה..)  התיישבתי ליד המחשב ,  שנראה מה התחדש.     מייד  משך את תשומת ליבי הפוסט של קופת חולים כללית בעניין  העקבים (אני בכלל חברה ב מכבי).  

 

 

 

 

 

הלינק לכתבה נמצא בסוף .  למי שתצליח להגיע עד הסוף ..                  

מזלי שאני לא אוהבת עקבים גבוהים.  אף פעם לא הצלחתי להסביר לבעלי, למה  עקבים גבוהים  הזה יותר יפה, וסקסי, ואני לא בטוחה שאני יודעת , אולי למישהי יש הארות בנושא.. בינתיים, נפתחה השמש וצבעה באור בהיר יום נהדר ובלונדיני שכזה, אני חייבת לצאת לחצר ולהסניף אותו, אמשיך אחר כך, ואספר לכם על הקשת בענן שצילמתי אתמול ,  ועל הכובע לתינוק שתפרתי.        

 

 

 

 

אתמול נוצרה קשת בענן נפלאה  בשכונה שלי. לקחתי את המצלמה  והספקתי לצלם חצי ממנה לפני שנעלמהאחרי שעיצבתי ותפרתי לנכד שלי שמיכה לסל-קל  (בבלוג הקודם)  ממש התבקש גם כובע פליז מחמם, וזה כבר נתפר מאליו..

להתראות עם הפתעות בפוסט הבא.

שמחה

הנה הלינק     (הקיצור של גלית פרוסט    short2url )

http://short2url.com/bwk

                                                                                

שמחה המעצבת ביום של חורף

 

 

    שמי שמחה וייס, אני מעצבת כל החיים שלי.

    היום, יום ראשון 1.2.2012 . וזה הבלוג הראשון שלי.

    הראשון נולד ביום אפור, קצת סוער אבל רק קצת, עם טפטוף נעים של גשם קל.

    פתחתי חלון, שאפתי שאיפת אויר גדולה מהאף, מהריח הנפלא של גשם טרי ורענן,

הכנתי לעצמי ספל תה אפרסק עם קרמל (יש כזה בסופר וקניתי אתמול),                                              וחשבתי לעצמי שמחה, הולך להיות יום נפלא היום.

 עיצבתי ויצרתי מלא פריטים מקסימים לתינוקות – הנכדים שלי,  מהם אני שואבת את ההשראה שלי

 ופתאום  הרגשתי צורך לשתף  אתכן קצת בחיים העיצוביים והיצירתיים שלי, 

שזה בעצם בראש שלי,  שהוא תוסס ומלא רעיונות שאני מעצבת גם מבצעת, כלומר תופרת.

הצורך לשתף בא גם מפני שאני מאד מאד אוהבת  וגאה ביצירות שלי,

ואני  מה זה אשמח  אם יש עוד אנשים  שיאהבו אותן.

אני חושבת שבכל פוסט אספר את הסיפור של פריט אחר, איך ולמה נולד.

אתחיל עם פריט שאני אוהבת במיוחד, שמיכה לתינוק בסל-קל  שקראתי לה

"שמיכלקל ".

כשהבת שלי ביקרה עם הנכד, שמתי לב שהשמיכה הרגילה לא נוחה לשימוש 

  בסל-קל שמיטלטל, וכמה פעמים השמיכה נפלה והתלכלכה.  זה היה לא נעים ולא נוח. 

מייד אצתי רצתי (רייכר) לפינת העבודה שלי ועשיתי :

קודם כל חושבים ומדמיינים, שמיכה שתחמם ולא תיפול– 2 שכבות פליז, שאפשר להדק לסל-קל – עם  שרוך קשירה בתוך שרוול תפור מסביב,  גם כדי שאפשר לפתוח ולעטוף את התינוק בתוך השמיכה,  וגם שיהיה נוח להושיב את התינוק בסל-קל,  וגם פתח יציאה לראש, זהו, תכנון יש.

 ועכשיו לביצוע : לוקחים מידות, מסמנים, גוזרים, תופרים, משחילים, חסר עוד משהו…. שם  חמוד –  (שתהיה לשמיכה אישיות).  ככה נולדה השמיכלקל .

ומאז שמחה (!) ואורה ליהודים, ואיזה כיף  לראות את  התינוק בשמיכה, מחוייך מתוקתק.

 לא הספקתי לספר לכם על הריח המשכר והממכר של הבדים בפינת העבודה שלי אבל…                                  עוד יסופר לכם על זה בפוסט בשבוע הבא.

 להתראות                                                                                                  

 ???                                                                                                                         

 שמחה המעצבת